מאחריות אישית לקהילתית. ולכלל ישראלית | אלעד צדיקוב

(מתוך העדכון השבועי במייל לפרשת מטות מסעי תשפ"ד מאת אלעד צדיקוב מנכ"ל תנועת ביחד)

שלום חברים! יש תחושת השראה אחרי הבשורות הטובות בהם עם ישראל נתבשר השבוע. כמאמר הזוהר ב'חוק לישראל' , פרשת מטות, ביום רביעי בו נתקיימו החיסולים: "אין שמחה לפני הקב"ה, כבזמן שרשעי העולם והמכעיסים אותו נאבדים מהעולם, וזה שנאמר ובאבוד רשעים רינה. וכן בכל דור ודור, בעת שעושה דין ברשעי העולם, שמחה ורינה לפני הקב"ה". מעבר לפגיעה הטקטית אסטרטגית באויבי ישראל, תחושת רוממות הרוח וזקיפת הקומה, נוצרו כי קיימת סוף סוף תחושה לה שיווענו, לקיחת אחריות על המצב ויציאה מפוזיציה פסיבית לאקטיביות ויוזמה מחוץ לסט הכללים השוחקים להם הורגלנו. אחריות ויוזמה הן מילות המפתח.

זכיתי לבקר בשבוע החולף אצל ידידי היקר, צבי יחזקאלי, בעל תשובה שיכול לתת לנו דוגמא ושיעור של לקיחת אחריות כלל ישראלית מהפוזיציה שלו , כבעל משקפיי עומק לניתוח המצב, תוך הבניית ניתוחיו מהארציים לרוחניים וחיבורם בטבעיות. הוא שלח לנו גם מסר על חשיבות האחריות ובניית קהילות. צפו בו:

בשבוע שחלף נפגשנו עם לא מעט קהילות של בעלי תשובה – שובה, יושיביה, תפרח, מרחב עם, חריש ובת עין. עבודת השטח נותנת פירותיה. היכרות העומק והמפגש עם הקהילות, מעניקה יכולת לימודית , איפיון אתגרים, תחילת הנעה לתוצרי פתרונות, איסוף הקהילה וארגונה וחתירה לגיוס משאבים עבורה.

בעלי תשובה שחזרו בשנות ה-20,30,40 לחייהם, נתבעים לקחת אחריות ולייצר גירס חדשה ומשופרת של עצמם. הם מתחילים לבנות לבנה, אחר לבנה את קומת התורה שבתוכם, כשבמקביל לכך הם כבר בעלי משפחות או מקימים משפחות בפועל. הלימוד והבנייה מתרחשים תוך כדי תנועה. רבים מאיתנו גם מתמודדים עם שינוי בנתיב הפרנסה, כי לא הייתה בשטחי עשייה מתאימים, או כי הייתה בקבועי זמן שלא מותירים זמן ללימוד. גם סוגיית שלום הבית ודרכי החינוך כבית יהודי אמוני, נתבעים להירכש מחדש, כי לא זכינו להכיר וללמוד זאת מקדמת דנא כילדים. התוצאה היא פשוטה. עיסוק תובעני וגם בדרך כלל מתיש, בד' אמותינו ללא יכולת,פניות או כוחות להביט רחב יותר.

הבניית קהילה באופן נכון, שמה אותנו בפוזיצייה חדשה. בו איחוד הכלל למטרה אחת משותפת, כאשר כל אחד, בתיאום, מוביל ראש חץ בתחומי החוזקות שלו, מגביהה את הקהילה ותוצריה באופן מיטבי. השלב המאתגר ביותר, אבל גם הפשוט ביותר תפעולית, הוא להתכנס יחד ולאפיין אתגרים וכיווני התפתחות רלוונטיים של הקהילה. באופן כזה, האחריות שלנו גובהה וצומחת לאחריות קהילתית. זה לא סוף המסע. המטרה שלנו היא משלב הרחבת האחריות לקהילתית להגיע גם לשלב של אחריות לאומית / או כלל ישראלית . אבל היא לא יכולה לנבוט, ללא קרקע שמגדלת בתוכה אנשים חדורים באחריות, משימתיות ותובנה שיש לנו שליחות. אלוקית.