פרויקט חברותה: כשדואגים לאנשים, הלב של הקהילה מתרחב
יש פרויקטים שמתחילים מתוך צורך, אבל עם הזמן הופכים למשהו הרבה יותר גדול. פרויקט חברותה הוא בדיוק כזה.

בתקופת הקורונה, כשמבוגרים רבים נשארו לבד בבתיהם, חברי הקהילה שלנו, יחד עם חברים מקהילות נוספות במועצת הקהילות המשימתיות בישראל, התחילו לדפוק מדי יום על דלתות של שכנים מבוגרים. לא בשביל משהו גדול, אלא פשוט כדי לבדוק שהכול בסדר.
לפעמים דפיקה אחת בדלת יכולה להציל חיים. ואכן, בחיפה הצליחו חברי קהילה שלנו להציל שלושה מבוגרים שהיו במצוקה בביתם ולדאוג לפינוים לבית החולים.
כך התחיל פרויקט חברותה לצמוח.
הפרויקט מחבר בין קהילות וארגונים שונים בחברה הישראלית, החברים במועצת הקהילות. אנשים בעלי דעות והשקפות שונות, שבוחרים לשתף פעולה דווקא מתוך השוני, ולהתאחד סביב מטרה משותפת: לעשות טוב לעם ישראל.
בלי קשר לדעות פוליטיות, בלי צורך להסכים על הכול. פשוט להיפגש, לפעול יחד ולדאוג לאחר.
במסגרת הפרויקט קיבלו הארגונים תקציב להקמת שתי קבוצות למבוגרים, וגם אנחנו זכינו להקים שתי קבוצות שאני מלווה מטעם ארגון ביחד.
הקבוצה הראשונה היא ״קבוצת המאמות״ האגדית במעלות, בהובלת אורית תורגמן. אורית מביאה איתה הרבה יצירתיות ושמחה, והנשים נפגשות יחד כדי ליצור, להתנסות בעבודות יד וליהנות מזמן משותף.
מעבר ליצירות עצמן, יש כאן מקום למפגש, לצחוק, לחברות ולתחושת שייכות.
הקבוצה השנייה היא קבוצת ״אתנחתה״ של נועה יצחייק בהרצליה, שבה נשים מבוגרות נפגשות לשמוע דברי תורה, להתחבר זו לזו וליהנות מזמן של תוכן, משמעות וחברותא.

כמי שמלווה את הקבוצות, מרגש אותי לראות איך יוזמה שהתחילה מדפיקות על דלתות בתקופה של בדידות הפכה למפגשים קבועים שמכניסים לחייהן של נשים מבוגרות שמחה, קשר ומשמעות.
אני מאמינה שלפעמים לא צריך לעשות דברים גדולים כדי לחולל שינוי. צריך לראות את האדם שמולנו, לפנות לו מקום ולהיות שם בשבילו.
גם היום, ״ארגון ביחד״ ממשיך לפעול למען המבוגרים, וכעת יוצא ביוזמה לסייע בהקמת כוללים ל״גיל השלישי״.
כי המשמעות היא הרבה מעבר ללימוד תורה. זו האפשרות לתת להורים שלנו מקום, שייכות, חברה ומשמעות. מקום שבו הם יכולים להמשיך לצמוח, ללמוד, להתחבר ולהרגיש שהם חלק מקהילה ערכית שרואה אותם.
הדסה עובד