חדרי חדרים בליבו /שחר בלומנטל

ניוזלטר חשוון · ביחד

חדרי חדרים בליבו / שחר בלומנטל

בשבת שובה בשעת רעווא דרעווין נסתלק מאיתנו מורנו ורבנו הרב מרדכי אוירבך זצ"ל. בלב שבור אשתדל לכתוב כמה מלים לזכרו ולעילוי נשמתו, אם כי ברור לי שלא ניתן לצמצם לאותיות שיעור קומתו ועוצמת החוויה של ההליכה לאורו לאורך שנים רבות כל כך. 32 שנה עברו מאז נפגשתי לראשונה עם הרב זצ"ל בבית מדרשו בתל אביב.

השנה תשנ"ה. הרב בשנת אבל על אביו הגדול הגרש"ז אוירבך. אני בעל תשובה טרי, כלל לא יודע מי הוא גדול הדור שנפטר לפני כמה חודשים, וחסר כלים לחלוטין להבין גדולת ייחוסו, גדולתו וחכמתו של בנו העומד מולי. היום, במחשבה לאחור, אני יודע כי מה ששבה את ליבי אז, היה זיק השובבות בעיניו, והחן וחוש ההומור השופע והייחודי שלו. מה שקשר נפשי בנפשו בתקופה הראשונית ההיא, לא היה לימוד התורה, כי אם דווקא שיחות על הא ועל דא. פער הגילאים והבדלי הרקע התהומיים, לא הפריעו לשיחות עומק מרתקות. הידע הרחב שלו בשלל נושאים, ההתעניינות בי באופן אישי ובעולם ממנו הגעתי, ההבנה העמוקה והתבונה הרגשית שלו, הפעימו אותי. בחלוף זמן השכלתי להכיר גדולתו. בעיני זכיתי לראות את אהבתו ותשוקתו הרבה לתורה הקדושה. באוזני זכיתי לשמוע את הניגון המתוק והמהפנט ממש, המתנגן בפיו בעת לימודו. נפעמתי מהאופן בו ניגש ללימוד. רצינותו התהומית מחד וקלילותו המפתיעה מאידך. שמחתו והתלהבותו הבוערת, כשהבין תוספות מוקשה, מאמר חסידי, או חידוש ברש"י, אותם למד כבר מאות פעמים לפני כן. ממש כמו ילד שגילה זה עתה צעצוע חדש. קטונתי מלהעלות על נס את עומק גדולתו ורוחב השגתו בפרד"ס התורה. אשאיר זאת לגדולים וחכמים ממני. אין ערוך לתורה שלמדתי מהרב. למהלכי הלימוד העמוקים, לבריחה מפלפולים מיותרים, לרדיפה ללא פשרות אחרי הבנת עומק הפשט, ועם כל זאת, הדבר שנחקק אצלי ביותר וחיבר אותי אל הרב בעבותות, היה הלב הגדול שלו, אהבת ישראל האינסופית שלו, והיכולת שלו להכיל ולאהוב מגוון רחב כל כך של אנשים. מי שמגיע לבית המדרש בתל אביב, רואה בעיניו את מנעד האנשים הבלתי אפשרי המסתופפים בצילו. ברבות השנים למדתי, כמה קנאי הרב למסורת שקיבל מאביו הגדול הגרש"ז. פעמים רבות אמר לי בהתרגשות ובגאווה של קדושה, כי ממנו ואחורה עד משה רבנו עברה התורה ללא הפסק וללא פשרות, וכי אינו זז כמלוא נימה ממה שקיבל בבית אביו, וזוהי שליחותו – לשמור ולעשות, ללמוד וללמד – להעביר זאת הלאה לדורות הבאים. ועם כל זאת, אל אף היותו "מעתיק השמועה האולטימטיבי", השכיל להדריך כל אחד ואחד לפי עניינו, לפי יכולתו ובהתאם לנקודה השייכת לליבו בעת ההיא והיה הדבר לפלא. "כשם שיש להקב"ה חדרי חדרים בתורתו, כך יש להם לתלמידי חכמים לכל אחד ואחד חדרי חדרים בתורתו" (תנא דבי אליהו רבה, פרק ו). חדרים וחדרי חדרים היו בליבו הגדול של הרב. הייתה בו אומנות נשגבה לדבר לכל אחד בשפתו. כמו נכנס איתו בחדר פרטי משלו. אספר סיפור הממחיש זאת בצורה מופלאה. כשהגעתי לבית מדרשו של הרב, הייתי ממש בתחילת דרכי. התקרבתי דרך ספריו של רבי נחמן מברסלב, והיו ש"הזהירו" אותי שהרב אוירבך הוא "מתנגד", ושלא אוכל ללמוד ספרי ברסלב אצלו בבית המדרש. ה"מבחן" הראשון עבר בהצלחה. כשסיפרתי לו שאני נוסע לאומן לראש השנה, ברך אותי וביקש שאעתיר עבורו ועבור כלל ישראל. זמן קצר לאחר מכן, קבעתי ללמוד חברותא בספר ליקוטי מוהר"ן עם אברך חרדי מבית שמש שהיה מגיע לעתים קרובות לת"א. באחד הימים, ניגש אלי מישהו מוותיקי ומכובדי הקהילה ואמר לי בתוכחה מגולה כי הרב "מתנגד שילמדו את הספר הזה כאן". כמובן שניגשתי לרב ושאלתי אם הוא אכן מתנגד. הרב ענה: "ליקוטי מוהר"ן זה הספר של הצדיק. איך אני יכול להתנגד ללימוד בספר של הצדיק?". סיפרתי לרב שהאברך ניגש אלי והוכיח אותי בשם הרב, ואף רטנתי בפניו שקשה ללמוד כך. את תשובתו של הרב לא אשכח לעולם. הוא קרב פניו קרוב מאד אל פני ואמר לי:

"שחר, להתקרב לרבנו יש הרבה מניעות. אתה רוצה שאני גם אתגבר לך על המניעות שלך?"

קצרה היריעה מלהכיל כל כך הרבה חוויות וסיפורים שהצטברו במשך השנים. כל מפגש עם הרב, כל שיחה עימו, כל הבעת פנים או תנועת יד היו בבחינת לימוד. הרב היה בעל תפילה ובעל מנגן מופלא ויחיד במינו, והכיר אינספור ניגונים מכל הסגנונות. הבעתי בפניו את התלהבותי מהניגונים, במיוחד מאלו של סעודה שלישית. כמה ימים לאחר מכן, נשמעה דפיקה בדלת דירתי (הייתי אז רווק עדיין). הרב עמד בפתח. "באתי לשיר לך!" הוא אמר בחיוך השובבי שלו. ישב אצלי שעתיים בדירה ושר במתיקות. אני הקלטתי. בהשראת ניגונים אלו יצא בזמנו הדיסק : "יערות דבש", בשיתוף פעולה עם חברי היקר יצחק אזולאי. כיום עומד בפנינו פרוייקט חדש. לעטוף את שירתו של הרב במעטפה מוסיקלית מתאימה, ולזכות את הציבור בשירתו המופלאה והעמוקה. איש יהודי היה בתל אביב ושמו מרדכי. ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. כבוד הרב, אתה כל כך חסר. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים. ובשולי הדברים אספר, כי בתקופה ההיא זכיתי להכיר את הרב בזנסון זצ"ל. נוצר בינינו קשר מיוחד אחרי שחלקנו במשך שבועיים דירה באומן. הרב גר אז בבית שמש והיה מגיע לתל אביב להעביר את שיעורו המפורסם בבית הכנסת בארלוזורוב 86. אז החלה לקרום עור וגידים קהילתו בשכונת שפירא בתל אביב. לעתים, כשהיה לו צורך, ישן בדירתי. היה מגיע עמי לתפילת שחרית ושם נפגש לראשונה עם הרב אוירבך. לאחר התפילה היו משוחחים קמעה. איני יודע מה דיברו. מן הסתם שני המאורות ממשיכים עכשיו את שיחתם שם במרומים ואני הקטן רק יכול להודות להשם שזכיתי להפגיש בין שני צדיקים שקרבו כל כך הרבה יהודים לאבינו שבשמיים.

"בלע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים…"

יהי זכרם ברוך.