בירה על חוף הים – משה כהן

תשובה על הילדים

פנה אליי מנהל תלמוד תורה ירושלמי חביב במהלך הרצאה שנשאתי בהשתלמות למורים ומנהלים ואמר לי: ״אני לא מבין מה החילונים רוצים מאיתנו יש לנו ממוצע של תשעים אחוז נשירה בחיידר. 

על כל עשרה ילדים, תשעה יורדים מהדרך״ הייתי בהלם גם בהנחה שהוא מגזים, הנתונים מזעזעים

יצאתי לחקור את הנושא וגיליתי שהאמת אכן קשה  מאד.

בין שמונים לתשעים ושמונה אחוז מהנערים הלומדים במוסדות המוגדרים ל״נושרים ונושרות״ הם בנים ובנות לבעלי תשובה.

בדקתי עשרות מסגרות ובכולן הנתונים זהים פחות או יותר.

אינני אוהב ומתחבר לשם ״נושרים״, פרי שנשר לעולם לא חוזר לעץ

מאידך התופעה מדאיגה  ובתוככי הבית זו כבר שואה, הילד שחלמנו עליו שיאיר את העולם בתורה ובמעשים טובים  מתרסק לנו מול הפנים ואין לנו שום שליטה על הנעשה,

ובבתים מסויימים זה ילד ועוד אחד ועוד נערה… אמא בוכייה סיפרה לי שאחד עשר ילדים שלה ירדו

 מהדרך. 

איך ממשיכים מכאן?

אבנר הוא חרדי מבטן ומלידה, ספרדי אותנטי שגדל כל ימיו בחצרות פורת יוסף הספרדית בירושלים

כשהתחתן עברו הוא ורעייתו לבית שמש שהייתה  בעיקר  גבעות ועצים.

בנו מיכאל נרשם לתלמוד תורה הראשון בעיר.

הוא סיים כיתה ח'  ועלה לישיבה קטנה.שם  התגלו בעיות, העירו לו על הכיפה, על המכנסיים והנעליים  עד שהחליט שהעסק הזה לא בשבילו ועבר לג׳ינס טי שרט ועגיל.

הוא הגיע אלינו לבית הספר ממש בהתחלה לפני חמש עשרה שנה עם האמא,

הוא היה  בין האחוז של נערים שאינם ילדי בעלי תשובה.

ביצענו רישום ובערב האבא התקשר וביקש להגיע לפגישה.

יום למחרת נפגשנו והוא שאל מה הקו ההלכתי והחינוכי בבית הספר? 

עניתי שהלכה: שכל אחד ישאל את רבותיו  והקו החינוכי הוא שהילד יהיה שמח ומלא בחוויות הצלחה, אם הוא יהיה שמח ויצליח הוא יהיה דתי

״ומה לגבי הלבוש?״ הוסיף לשאול

״שייראה נורמלי , לא מחפשים יותר מזה״

הנער סיפר שהוא רוצה לעשן בגלוי ליד ההורים ושיהיה לו טלפון עם סינון

האבא התנגד בתוקף אע״פ שהוא מעשן בבית ושבעצמו יש לו בכיסו אייפון רחמנא ליצלן

אמרתי לו שזה נשמע סביר ושכדאי לתת לו ,  אחרת הוא יגיע לזה לבד בלי סינון

״שב, שתה איתו בירה,  תלמד להנות איתו״

האבא השתנה ברגע. פניו האדימו, אמר שאנחנו ממציאים את התורה שזה נגד "השולחן ערוך"  ועוד ועוד, לא התווכחנו…

התחילה מהומה שהתפתחה לריב עצום בין אבנר לבנו והאמא ללא הצלחה ניסתה לפשר  

בשיא המלחמה מיכאל יצא מהבית וחי ברכב נטוש כשלושה חודשים! כאשר האמא מביאה לילד מזון ושתיה ללא ידיעת האבא,המצב בין ההורים החמיר והגיע כמעט לגירושין

אבנר הלך לרבו שייעץ  לו בכלליות:

״שחרר״

תתעסק רק עם דברים שהם בשליטתך

אתה לא אחראי על מה שלא בשליטתך

אין הכוונה להיות אדיש או לוותר

תקבע כללים אנושיים בסיסיים בבית ופשוט שחרר שליטה. תן לילד לפלס את דרכו

ככל שהאבא הרפה מיכאל פרח. אפילו הגיע פה ושם לתפילות ולשיעורים

והנה הגיע היום, יצאתי עם בניי לשנורקל קבוע באחד מחופי המרכז

יצאנו מהמים אל תוך חזיון, אני מתקרב, לא כל כך מאמין

רואה את מיכאל ואבנר. אבא ובן. יושבים בים

שש בש. בירה. סיגריה.

אני עומד מעל האבא כמה שניות – הוא מרים את הראש – תופס בדיוק את הסיטואציה

מכה על ליבו ואומר ״ניצחוני בניי״.

נוער מתמודד זה לא "ריצת מאה מטר" זה מרתון ארוך עם נקודות שפל. התגברויות. אשליות שהכל בסדר, ניפוץ אשליות וחוזר חלילה

קודם כל ללמוד לשחרר שליטה

לנשום.

והכי חשוב. נתון נוסף, משמח הרבה יותר:

למעלה מ 98%  מהבוגרים שלנו הם לבסוף שומרי שבת. מניחים תפילין. מתפללים

הם  רק עושים סיבוב. ארוך. מייגע. מייסר בדרך הביתה.