אליהו שמואלי נשוי לענבר – דולה במקצועה, בעלי תשובה, נשואים 21 שנה, הורים ל-7 ילדים:
הגדולה בת 19 נשואה, אחריה בת 18, נער בן 16, בן נוסף בן 14, ועוד 3 בנות 10, 8, 6,
גרים באחד מישובי הרי מירון.
איך הגעתם לישוב במרום הגליל?
התחלנו במי-עמי שם גרה המשפחה של אישתי ושם כל ההתחזקות קרתה.
כשהבן הגדול היה בן 3 עברנו לאיזור צפת כי ידענו שיש שם חינוך חרדי שאליו כיוונו.
בפועל מה שהיה בחיידר לבין הבית, בגלל שרק התחלנו בתשובה לא היה מתאים. בבית היו הרגלים ותאוות ומוזיקה ועניינים של פעם, של בעלי תשובה והיה פער גדול. לא כולם שם היו מבית חרדי, היו גם בעלי תשובה אבל הקוד החרדי בצפת מאוד חזק בטח לתחילת התשובה שלנו. היו פערים בין המציאות בבית לבין המציאות בחיידר.
זה היה תלמוד תורה חרדי ברסלב והכל ברור ושחור ולבן אבל זה גרם לאווירה שלא היתה חיובית ומספיק שמחה בבית והרגשנו שזה לא עובד לנו, שזה לא מדוייק לנו. שזה לא אנחנו באמת עם כל הרצון הטוב.
אחרי שנה של גן בחיידר בצפת העברנו את הבן שלנו ל'מעיינות ר' חייא' של בי"ס 'בראשית' במרום הגליל, עם בי"ס יסודי בהמשך.
הגענו ל'בראשית' שם בגן יש יחס אישי, בבי"ס כל כיתה בסביבות 10-15 ילדים. יש כיתות של בנים ובנות לחוד באותו מתחם עם צוות מקצועי ורחב שנותן תשומת לב לעולם הרגשי של הילד.
ההספקים שם הם פחות ממה שלומדים בתלמוד תורה רגיל, אבל הלימוד הוא יותר חווייתי, יותר עמוק, מחבר ושמח ללמידה ולקב"ה.
מי שלא מכיר את הסיפור על ר' חייא (שהיה תנא גדול), מסופר בתלמוד: "אמר רבי: כמה גדולים מעשי חייא" – מה עשה רבי חייא? זרע פשתן ועשה ממנו מצודות לצוד צביים. את הבשר האכיל ליתומים, ומן העורות הכין מגילות. על גביהן כתב חמשה חומשי תורה והלך בכפרים ולימד חמשה חומשים לחמשה תינוקות וששה סדרי משנה לששה תינוקות, לכל תינוק ספר אחד. ואמר להם: עד שאשוב אליכם, למדו זה את זה [כתובות קג, ב].
בבי"ס מאוד רגישים למה שאוכלים, יש טיולים בשטח, עושים מלאכות, לדוגמה – כשלומדים על הלחם בתורה אז ממש עושים לחם: שותלים ורואים את הצמיחה ומטפלים וקוצרים, מכינים קמח ואופים מזה לחם.
הלימוד גורם לכך שהילד יותר נקשר רגשית ללימוד ולתורה בגלל שזה משולב בחוויה.
זה לקח לי זמן לעכל את הפערים האלו עד שהילד ילמד חומש, משנה וכו'. לא היה לי פשוט אבל ראיתי שהילד יוצא משם שמח.
כל מי שרוצה חינוך דתי מהישובים בסביבה שולחים לאותו בי"ס. הרוב המוחץ הם בעלי תשובה, יש גם מעט מהציונות הדתית ומעט יותר חרדים וזה עובד טוב הדבר הזה. מגיעים מכל רחבי הארץ בגלל הבי"ס הזה.
אני בתפיסת העולם שלי מאמין שלילד צריך קודם כל בסיס של מבנה רגשי נכון ובריא ואחרי זה היראת שמים ולימוד תורה, מהסיבה שאם יש דיכוי ריגשי אז זה מייצר מרד בעתיד ומרד אף אחד לא רוצה וגם לא שהילד יתרחק ממנו ושיהיו קשיים בדרך ויפרקו עול וכו'.
עדיף להתקדם יותר לאט ולהישאר בדרך. הלאט הזה הוא פחות בכמות אבל יותר באיכות.
מה קורה אחר כך באולפנה ובישיבה?
אחר כך בכיתה ז' אפשר להמשיך באותה שיטה באולפנה לבנות וישיבה לבנים, או שהולכים לישיבות ואולפנות באיזור או במקומות אחרים בארץ.
היה לנו חשש שהילדים שלנו יעברו לישיבות ואולפנות במקום אחר ושיהיה להם קשה להשתלב, אבל גם הבנות וגם הבנים שלי השתלבו בקלות, יש להם ציונים טובים והם שוחים בחומר. כי הם יודעים איך ללמוד ואז אין להם בעיה ללמוד, גם במקומות שזה לא מיועד לבעלי תשובה. אני לא יודע להסביר את זה אבל ככה זו המציאות.
וככה זה אצל כל מי שלמד במעיינות ר' חייא?
אני חושב שזה תלוי בקישקע של הבית. אם יש אווירה טובה של יהדות זה המפתח. כשהורים מבינים מערכות יחסים, את עולם הרגש, את העוצמה של כל אחד ואחת בפני עצמו ולא רצים להנדס את המציאות, אז ככה לילד יש יותר כלים להשתלב בצורה יותר נכונה בהמשך הדרך שלו.
אבל אם יש פערים בהשקפות, פער בין המציאות בבית לחיידר ואם אין שלום בית בין ההורים, אז זה משפיע על הילדים, או כשזה לא בנועם ובכפייה.
יש לי בת שבגיל 15 החליטה שהיא לא רוצה ללמוד בבי"ס ורצתה לעבוד באיפור כלות, תסרוקות, ציפורניים.
בגלל שאני מכיר את התנועה הזאת בנפש, כי גם אני הייתי ככה בגילה, אז זרמתי איתה.
רשמנו אותה ללימודים כאלו ובגיל 15 היא כבר התחילה לעבוד בזה.
ואם זה היה הבן שלך?
אני חיפשתי ולמדתי ש'חנוך לנער על פי דרכו' זה ללכת איתו עם מי שהוא ולא להקטין אותו. בעולם הגדול הסיסטם שולט, בעולם החרדי שיהיה גדול בתורה ובחילוני שיהיו לו ציונים טובים ויהיה באקדמיה. אבל מה שחשוב זה שיהיה לילד מבנה רגשי חזק, עם העצמה, פירגון ולשמור על קשר אישי בינך לבינם. וזה מצריך רגישות מחשבתית אינסופית כי זה או לאבד את הילד או להרוויח אותו בענק.
שמעתי הרבה סיפורים עם ילדים של חוזרים בתשובה חרדים שהם חנקו את הילד והילד ברח מהבית והם מתחננים שהילד ירים להם טלפון לפני שבת להגיד שבת שלום וגם זה לא קורה.
התיעדוף של הורים בכלל וחוזרים בתשובה בפרט צריך להיות בנוי שהילד יהיה קרוב אלי, שיאהב אותי, שתהיה שיחה, כי אם אין את זה הכל יתפרק.
ילד שנמשך לתורה מגיל צעיר זה דבר נדיר, הרוב נמשכים למסכים וספורט וכו' וזה נורמאלי. אז לא צריך להראות לו שזה מוקצה, כי פה תפספס את הילד.
הבן שלי כשהיה קטן רצה כדורגל וזרמתי איתו. הלכתי איתו למשחקי כדורגל ואחר כך הוא רצה 'אקס בוקס' שזה משחקי ספורט במחשב עד שנמאס לו מהאקס בוקס, עבר לספורט והיום הוא לומד בישיבה והוא שמח ומתפלל ועושה הכל כי הוא בחר את זה ולא כי אני בחרתי בשבילו.
הייתי צריך לעבור איתו את המסע שלו. הייתי יושב איתו ורואה איך הוא משחק ומתפעם מהיכולות שלו במשחק. אשכרה התפעלתי ממנו איך הוא מגיב כל כך מהר ועושה את זה. הדבר הזה אני בטוח שיושב אצלו חזק בלב שהוא עושה משהו שהוא אוהב ואבא שלו מחזיק ממנו. וב"ה זכינו שהילדים שלנו בישיבות ואולפנות הם מתבלטים לטובה גם בהיבט החברתי וגם בציונים ובתורה.
בקצרה אני מנקז את כל מה שיש לי להגיד למשפט אחד- שיהיה לילדים כיף לחזור הבייתה.
זה המצפן, זה העיקר, וכל השאר מצריך מאיתנו לפתח גמישות מחשבתית על מנת להגיע לישום המשפט.
איך החברים של הילדים, איך הקהילה והסביבה?
נהייתה קהילה סביב גנים ובי"ס 'בראשית' במועצה מרום גליל עם מספר ישובים כמו בר יוחאי, כפר שמאי, שפר, אמירים וכו'.
רוב החברים של הילדים שלי הם בעלי תשובה ודתיים מהישוב והישובים הקרובים.
הישובים כאן מעורבים דתיים וחילונים אבל ברוך השם שכל אחד יש לו את המקום שלו ויש הרמוניה.
אין אצלנו בישוב ממש קהילה של חוזרים בתשובה. יש אבות ובנים, תפילה, פעילויות לנוער אבל לא יותר מידי דברים. משחקים בחוץ, יושבים מול המדורה, מנגנים בגיטרה.
יש יחס ואווירה פשוטה ונעימה, אויירה תמימה, די שמח פה. נפגשים בפשטות ובחופשיות, לא מנסים להנדס קהילה אובר.
ספר בקצרה על מסע התשובה שלך, אבני דרך, תובנות
במקור אני מיבנה, התחתנתי עם אישתי וגרנו במי-עמי, ליד חריש.
היינו כמה חברים שהתחזקנו שם יחד.
מסע התשובה התחיל כשחבר הזמין אותי לנסיעה לאומן בראש השנה.
לא חיפשתי באותה תקופה רוחניות או יהדות או משהו כזה שיכול להוביל לכזה מסע.
פשוט קרה משהו בציון של רבי נחמן שפתח לי את המקום בראש לאפשרות לבדוק את עניין היהדות, קיום מצוות וכו'. לא קרה משהו פיזי חריג, פשוט פתאום נולד רצון חזק ותקיף לצאת למסע ולבדוק לאן זה יגיע ואם זה נכון לי, וברוך השם מודה על כל רגע ורוצה עוד מזה…
אחד הדברים שהבנתי ממסע חיי הוא שכדי לבדוק משהו באמת צריך להתמסר אליו אפילו אם זה אומר לעשות הפוך מכל העולם.
אחרי הכל אני צריך להסתכל לעצמי בעיניים ולראות שם אדם שהלך עם עצמו ולא אדם שנתן לאחרים לעצב את חייו מתוך "הנוחות" המתגלה בתוך תנועת העדר המוכרת .
הדרך הייתה ועדיין, מלאה בניסיונות, קשיים וגם בהרבה רגעים טובים והצלחות.
מה שנותן לי כח לעבור את מה שצריך לעבור בזה העולם, זה כוחות הנפש שאני מקבל מהניסיון שלי לקיים עוד ועוד עצות של רבי נחמן.
בלי העצות, הלימוד, השדה וכו', אני יודע שלא הייתי מגיע עד כה.
איך הקמת את רשת חומוס אליהו?
המסע העסקי שלי התחיל בחומוסיה קטנה ביקנעם שתוך זמן קצר הפכה לסיפור הצלחה מקומי, ששאב אליו אנשים מכל הארץ, ולאט לאט נפתחו עוד חנויות. חיפשתי מקום קרוב יחסית למי עמי, ויקנעם זה חצי שעה משם.
הקמתי חברה, החברה גדלה והכנסתי עם הזמן (עם הגדילה של העסק) שותפים לחברה, שבלעדיהם העסק הזה לא היה מחזיק מעמד. עשיתי הרבה דברים נכון, אבל גם טעויות קשות שלרוב עסקים לא מתאוששים מהם. היתה ויש הרבה סייעתא דשמיא.
כיום יש 90 ומשהו חנויות זכייניות בארץ. יש לי בחברה שותפים שהם יותר פעילים ממני בשוטף של היומיום. אני מתעסק יותר בדברים שקשורים בפירסום החברה ופחות בתפעול. רוב הזמן אני בבית לומד. הכיוון הוא שרוב היום אני עם ספר ביד.
תן כמה תובנות מהמסע העסקי שלך
תובנה מרכזית מהמסע העסקי היא שמחובתי לעשות הכי טוב שאני יכול, כל יום מחדש, ולדעת שהתוצאה של המעשה לא תמיד תהיה תואמת למאמץ.
לדעת במה אני חזק ובמה אני חלש, ואיפה שאני חלש, פשוט לפנות את המקום למי שיותר בקיא במלאכה ממני.
תובנה נוספת היא – חשוב לעשות לפחות אחת לשבוע ישוב הדעת, לאן פני מועדות, מה אני באמת רוצה וכו', ולוודא שאני בכיוון הנכון.
מה לדעתך הפוטנציאל הקיים בבעלי התשובה ביחס לתקופה ולעם ישראל ובכלל.
לדעתי לבעלי תשובה יש פוטנציאל אדיר במיוחד בימינו, בעיקר בזכות הסיעתא דשמייא שהם מושכים עליהם בזכות המפנה שהם זכו לעשות, כשבחרו בתורה ובה' יתברך, אז הם במקום יותר מתוקן ומכיל את העולם החילוני. גם בקטע העסקי בעלי תשובה יותר מקפידים שלא יהיה גזל ושהכל יהיה בצורה נכונה. באותה נשימה, זה יכול להיות טראגי אם מנסים יותר מידי להתאים ל"סיסטם" הדתי.
מה לדעתך יש לחזק בקרב בעלי תשובה
בעל תשובה לרוב מנסה להתרחק מהעבר שלו מתוך רצון טוב של ללכת בדרכי התורה, אבל צריך להיזהר שלא יתרחק האדם מעצמו, ממי שהוא, ממה שמחיה ומשמח אותו. לא סתם קורא לזה רבנו בשם בקיאות, זה נושא מרכזי שצריך להשקיע בו המון מחשבה.
הרבה פעמים הבעל רץ קדימה עם התשובה והאישה והילדים עוד לא שם, וזה יכול להשפיע על כל המציאות וגם על הפרנסה, האווירה בבית, על הילדים והכל נדפק.
הגענו ממצב של חושך לאור גדול ואין לנו כלים להכיל את האור הגדול הזה. גם אני וגם אישתי ממשפחות של הורים גרושים, אז אין לנו מושג אפילו איך נראית זוגיות תקינה, איך להיות משפחה נורמאלית ובתוך זה איך תדע להיות בעל תשובה, להכניס את הקודש? זה כמעט בלתי אפשרי. הסיכוי שלא תתרסק הוא כמעט אפסי.
צריך הרבה עזרה, אנחנו בניסי ניסים עברנו משברים עם הרבה עזרה.
איך עברתם את זה? מה ההמלצה שלך?
קודם כל תפילות כל יום על הילדים והמשפחה ויראת שמיים.
דבר שני – אני בוחר מישהו שעבר כבר את הניסיונות האלו ויש לו ניסיון חיים שיתן לי עצות ויעזור לי להתיישר. יש לי חבר כאן שהוא בעל תשובה מגיל 20 והיום הוא כבר כבן 60, ירא שמיים, איש תורה, מקפיד על מניינים, תפילות ובהלכה ומצד שני הוא בא מהעולם של החזרה בתשובה. מלא פעמים כשאני מגיע למשברים עם עצמי או עם אישתי אני שואל אותו מה צריך לעשות והוא בשנייה פותר לי את הבעיה. הוא כבר מנוסה ואני יושב איתו לספוג ממנו, כי לבד אי אפשר. הוא כמו הרב שלי למסע שלי והדבר הזה נחוץ לכל בעל תשובה.
הבעל תשובה זה יצור לא נורמאלי, לא יודע מה זה מוקצה, עם הרגלים ותאוות ואנחנו רוצים לרוץ לקודש ועוד עם אישה וילדים וכו'. זה כאילו לעבור מסע ועוד כשמישהו יורה עלינו.
אז בלי עזרה כזו של מורה דרך, פשוט מתרסקים ואני רואה אנשים שמתרסקים.
צריך להבין שבעל תשובה זה מצב מורכב מאוד וזה נס לשרוד את זה. אז כמו שיש לך רב להלכה צריך גם רב להשקפה, מישהו שמבין אותך ואתה מתחבר אליו ויתן לך עצה בזמן הנכון ובמקום הנכון.
מהם החלומות שלך להמשך הדרך?
אני מבקש מה' יתברך כל יום בשדה – שכל יום אזכה להיות עסוק למען האחר, להיות מועיל למישהו מישראל ולא משנה במה, לא איכפת לי באיזו צורה. שאני אהיה מועיל למישהו בעולם הזה אם זה בלימוד, בשיחה, בחסדים ובכל דבר, העיקר שכל יום היום שלי יהיה במלא זכויות כאלו