על הכותבת:
נורית סירקיס בנק היא ד"ר לאומנות ולשעבר אוצרת מוזיאון ישראל, מוסרת שיעורים לנשים , זוכת פרס נשיא המדינה ומכהנת בתפקידי דירקטיבה בארגונים שונים בהתנדבות. כתבה גם היא מס' ספרים בתחומי אומנות יהודית, שירה ואף ספר ילדים.
*הר הרצל*
ביום חמישי 1.9.25 בבוקר, התקיימה בהר הרצל הלוויה ה-192 מאז פרוץ המלחמה. באותו יום בשעות הצהריים התקיימה ההלוויה ה-193. שתי חלקות של מלחמה אחת. חלקה אחת כבר מלאה. בחלקה השניה כמעט ולא נותר מקום.
כל חייל שנפל הקריב עולם שלם למענינו....
וכל מעגלי השכול, הכאב והגעגוע של המשפחות, החברים, השכנים, המכרים.... חלל גדול נפער בעולם ואין מה שיכול למלא את החלל הזה לעולם....
הלוואי שנהיה כולנו ראויים להקרבה
הבית שלנו נמצא בבית וגן.
כל יום אני עוברת בהר הרצל.....
ואני לא יכולה לעבור ליד הר הרצל בלי לשים יד על הלב... לעצור לרגע... להיזכר בגיבורים המופלאים שלנו...
משתדלת לומר פרק תהלים...
משתדלת לא לשכוח להודות בלבי על הקרבתם וגבורתם.....
משתדלת לשמוע את "שירת הנשמות" באוושת העלים של עצי הברוש הגדולים....
וכל פעם מחדש אני אומרת לעצמי במעלה "הר הרצל": "חייבים לשנות את שם ההר הזה!!!"
ואני כל פעם מנהלת מול עצמי ויכוח על השם החדש של "הר הרצל"
"הר הגבורה"
"הר ההקרבה"
"הר הגיבורים"
"הר הדמעות"
"הר השכול"
"הר הזכרונות"
"הר המשפחות"
ושוב ושוב אני חוזרת, אחרי הכל
ל-- "הר האהובים שאינם עוד"
יהי זכרם ברוך
ושוב בתפילה שנהיה ראויים במעשינו ובחיינו
לגבורתם ולהקרבתם הטוטלית למענינו.
---
"אדוות האור הנמשך הלאה"
אני רוצה לשתף באירוע ספונטני שהתרחש ממש לאחר סיום כנס מנהיגות נשית אינטנסיבי שהשתתפתי בו מטעם ארגון "מומנטום".
בכנס השתתפו 100 נשים, כולן חברות בארגוני התנדבות ועמותות פעילות.
אני השתתפתי מטעם ארגון "נפגשים", ששם לו למטרה לארגן מפגשי "פנים אל פנים" בין ישראלים ממגזרים שונים: דתיים, חילונים, חרדים. המפגשים הללו החלו עוד בשנת 2022 , הרבה לפני ההפגנות סביב הסוגיה המשפטית.
השתתפו בכנס "מומנטום" נשים מארגונים כמו "אמהות עם מהות" "ממטכ"ל", נשות מילואימיניקים "פורשות" - קצינות בכירות שפרשו מצה"ל ועוד.
מארגנת כנס "מומנטום" היא לורי פלטניק, אישה מעוררת השראה, שתרמה כליה, והקימה פרויקט אדיר של מסעות "תגלית" לישראל עבור אימהות יהודיות, דוברות אנגלית, מחו"ל - פרויקט שנמשך מזה למעלה מעשור.
עכשיו, לאור המצב המורכב בחברה הישראלית, היא יזמה כנס לנשים ישראליות, וזכיתי להשתתף בכנס הראשון מטעם ארגון "מומנטום" לחיזוק מנהיגות נשית. הכנס נמשך לאורך שלושה ימים ולילות מלאי תוכן, והעניק כלים לפיתוח והעמקה של כלי מנהיגות נשית.
לורי פלטניק הנחיכה לאורך הכנס את הביטוי "אדוות" -
שעיקרו ברעיון שכל פעולה שלנו בעולם - יוצרת אדוות - לטוב ולמוטב...
מתוך התובנה שכל מעשה יוצר "אדוות" מגיעה אחריות ברובד יותר עמוק על מעשינו.
"במקרה" - ממש אחרי הכנס, הזדמן לי להיות שותפה ב"אדווה" שכזו...
בדרכי חזרה הביתה מכנס המנהיגות "מומנטום", צלצלה אלי חברה טובה וביקשה ממני להיות שותפה למפגש נשים צעירות, שהתהווה באופן ספונטני, ועומד להתקיים בעיר העתיקה בירושלים בשעה 19:30 באותו יום שבו הסתיים הכנס.
לא הספקתי אפילו להגיע הביתה מהכנס... נסעתי לעשות קניות לשבת, ומיד נסעתי למפגש שהתקיים עיר העתיקה בירושלים.
התחלת הסיפור הייתה ביום שישי בערב, בשבוע שלפי כן, בכותל המערבי. בזמן תפילת קבלת שבת בכותל, ניגשו לחברתי שתי נשים צעירות, בנות כ-20 . הן נגשו באופן אקראי לנשים דתיו וחרדיות שהתפללו ברחבת הכותל, ושאלו אותן "מה את, כאישה דתית/חרדית עושה למען עם ישראל?"
חברתי ענתה להן שאם הן באמת מעוניינות בתשובה רצינית ומעמיקה, היא מוכנה לארגן להן מפגש עם נשים דתיות וחרדיות, אשר כל אחת מהן תתן את התשובה האישית שלה. הן התלהבו מהרעיון, וביקשו להיפגש עם נשים בנות גילן בסביבות גילאי ה-20. חברתי שאלה מי הן ומה הן עושות, והסתבר שהן קצינות בצה"ל, משרתות בחיל הים, ומאוד סקרניות להבין לעומק, באופן ישיר, ולא דרך כלי התקשורת, איך נשים דתיות וחרדיות תורמות לעם ישראל.
כיון שהמפגש האקראי הזה התקיים בליל שבת בכותל, אי אפשר היה לרשום את מספרי הטלפון... וכך גם חברתי הדתית, וגם הקצינה החילונית זכרו בעל פה את מספרי הטלפון ובמוצאי אותה שבת הן התקשרו זו לזו ושוחחו על מנת לתאם את המפגש!
חמש נשים חילוניות, קצינות המשרתות בצה"ל, טרחו והגיעו כל הדרך מחיפה לירושלים! עשרים וחמש נשים דתיות וחרדיות בגילאי ה-20 הגיעו לפגוש אותן בביתה המקסים של פמלה קליימן בעיר העתיקה בירושלים.
התחלנו במעגל הכרות, כאשר כל אישה שיתפה את שמה, גילה, במה היא עוסקת, ושאלה נוספת "מה יש לך בתיק" גם כשאלה פיזית וגם כטריגר מטפורי למשהו עמוק יותר. לאחר סבב ההכרות הראשוני, הקבוצה התפצלה לארבע קבוצות שישבו עם הטקסט של קמצא ובר קמצא - לאור צום י' בטבת בהקשר של "חרבן בית המקדש" בימים ההם ובזמן הזה. השיחות היו עמוקות, אישיות, נגעו בקונפליקטים ובנושאים בוערים כמו גיוס חרדים לצה"ל ומשמעות שמירה על הלכה ומצוות בימים אלו.
בסיום השיחות הקבוצתיות כולם הוזמנו לעלות על הגג ולראות תצפית נדירה על הכותל וגגות העיר העתיקה.
גם לאחר שהמפגש הרשמי הסתיים, נשארנו לדבר עד אחרי חצות...
הרגשתי שנוצרה כאן "אדווה" של הנכונות והרצון לשיח בין מגזרי, לשיתוף ולאחדות לאור ערכים משותפים, גם בקרב נשים מדור העתיד שלנו! בנות ה-20 הנפלאות באשר הן!!
הלוואי שנשכיל, כחברה וכיחידים, לפגוש ישראלים וישראליות השונים מאיתנו באורחות חיינו, בהשקפתינו ובדעותינו, ובכל זאת למצוא את המכנה המשותף הרחב והעמוק המחבר אותנו, למרות - ומעבר לכל ההבדלים!
שילחו תגובה על מאמר זה
